Thursday, July 12, 2007

יום העלייה לנגבה ביולי 1939. החומה והמגדל
עומדים הכן


ביום 12 ביולי 1939, באור השחר העולה, נראו עשרות דמויות עמלניות אצות-רצות עם דליי חצץ, קרשים, חבלים ויתדות. מבצע בניית החומה והמגדל בנגבה היה בעיצומו, כשכל איש ואישה יודעים את תפקידם. יוסף רוכל (אבידר), מפקד המבצע, לא היה צריך כלל להאיץ את האנשים. ההתרגשות בשל הקמת הנקודה אחזה בכולם, שכן לא בכל יום מתגשם חלום. חלום זה חלמו הנערים עוד בפולין הרחוקה, שממנה עלו בשנת 1933, וגם בהכשרה, בראשון לציון. כבר בגיל שתים-עשרי, כאשר הצטרפו לתנועת "השומר הצעיר", האמינו שיום זה יבוא והיישוב ייבנה

אימון נשק בשנת 1939


מיד כשעלו על הקרקע - הגיעה הודעה מיוסף וייץ: "צאו מיד לפתוח את התלם הראשון והפגינו את הבעלות על האדמה". נחמן לוברני יצא לחרוש את חלקת 260 הדונם, שהקרן הקיימת רכשה בעבור נגבה משני סוחרי קרקעות מגדרה: יואב צוקרמן ובן אחיו עשהאל

D2 הטרקטור

דרס בשרשראותיו את האדמה החרבה, וסכיני המחרשה פילחו אותה. לפתע הבחין נחמן בערבי, שעמד בדרכו של הטרקטור וחסם אותה. נחמן בלם את הטרקטור וירד להידבר עם הערבי, שצעק אליו בקולי קולות: "רוח, רוח מן הון!" (לך, לך מכאן). הוא טען שהאדמה שייכת למשפחתו מדורי דורות. אמר לו נחמן: "תראה, האדמה הזאת שייכת עתה לנגבה, יש מסמכים, יש ניירות ...", הפסיקו הערבי: "זאת אדמתי, וחלאס!". נחמן חזר לנקודה ושם קראו לסוחר הקרקעות יואב צוקרמן. הוא הגיע, שמע בעיון את הסיפור והלך לשוחח עם הערבי. שתה איתו כמה ספלוני קפה, ולאחר שעות מספר הוציא את המסמכים המוכיחים כי שמונה שנים קודם לכן רכש את החלקה מן הבעלים, הוריו של הערבי הזועם מבית עפה. לאחר עיון מדוקדק בניירות נתרצה הערבי ואמר: "לא אריב אתך, חווג'ה. אך הרי על האדמה שלי השחתתם את היבול, וכיצד אפרנס את משפחתי?". אמר לו צוקרמן: "צודק אתה", ופיצה אותו בכסף של הסוכנות. נחמן המשיך בחריש, ולאחר כמה מאות מטרים – ערבי צעיר נוסף עומד בדרכו. שוב הייתה תקרית, שוב שולמו פיצויים, הטרקטור המשיך בחריש והפגנת הבעלות על אדמות נגבה נסתיימה ללא נפגעים וללא גאולת דם

ילדי עירק סוואידן השכנים מארחים את קבוצת 'סלע' מנגבה


עוד לפני ליל העלייה על הקרקע (בין ה-11 ל-12 ביולי 1939) היה ברור לכול, כי ללא מים אין סיכוי לשרוד או לקיים משק חקלאי באזור יבש זה. על כן, מדי בוקר נסעה משאית עם מכל מים ריק לבאר שליד באר טוביה וחזרה עם מכל מלא מים ששימשו לשתייה. המשאית נסעה על דרך עפר, בסמוך לכמה כפרים ערביים עד לבאר טוביה, שהייתה במרחק של כ-13 קילומטר מצפון לנגבה. כך היה גם ב-31 לאוגוסט, כארבעים יום לאחר העלייה על הקרקע. באותו בוקר עמד הצופה על המגדל ועקב במשקפתו אחר המשאית, שהלכה והתרחקה. לפתע נשמעה התפוצצות איומה ועשן כבד כיסה את האוטו. החברים התחילו לרוץ כאחוזי תזזית, ומשהגיעו למשאית העשנה, נתגלה לעיניהם מראה מזעזע: גרשון רוגוז'ינסקי, הנהג, היה פצוע קשה ואברם שק, הנוטר, היה מת. עוד שני חברים התפתלו מכאבים ופציעתם הייתה קשה. בדרך-לא-דרך הצליחו חברי נגבה ההמומים להעביר את הפצועים לרחובות, אך גרשון נפטר. באותו יום נטמנו שני החללים הראשונים של הקיבוץ. הלקח הראשון שנלמד: הוחלט על סלילת דרך מג'וליס, "סולינג", שקשה יהיה למקשה בעתיד. הלקח השני: להקדים את בנייתו של מגדל מבטון, ובאביב 1940 החלו בבנייה.

Monday, July 9, 2007


הקרב הראשון בנגבה - 2 ביוני 1948

קרבתה של נגבה אל צומת עיראק סוויידאן הניעה את מצרים לתקוף את היישוב, כדי למנוע את ניתוקו של כביש מג'דל – בית ג'יברין, עורק התחבורה החיוני שלהם. נגבה שכנה בשטח שנשלט ממספר גבעות שבסביבתה, בעיקר ממצודת משטרת עיראק סוויידאן שהייתה בידי חיילים מצרים. ב-2.6.48 התקדמו שלושה טורי שריון מן המשטרה לעבר המשק בחיפוי הפגזה כבדה והפצצה מן האוויר. סמוך לשעה 07:00 הגיעו שבעה טנקים אל הקטע הדרומי-המערבי של קו ההגנה על המשק. אחד הטנקים עלה על העמדה, אך הותקף על-ידי המגינים ונסוג. שני טנקים אחרים נפגעו ממוקשים. תוך כדי ההתקפה נפתחה על המצרים אש מכיוון בלתי צפוי: יחידת ג'יפים של חטיבת 'הנגב', שהוזעקה על-ידי מח"ט 'גבעתי', הופיעה באגף ופתחה באש מקלעים. באותו זמן לערך הופעל גם תותח 25 ליטראות מכפר ורבורג נגד בניין המשטרה והכוחות המרוכזים סביבו. הפגיעות בכלי השריון והאיום המפתיע על אגפם הביאו לנסיגת המצרים. אבידות המגינים היו 8 הרוגים ו-11 פצועים. אבידות המצרים – כ-100, וכן נפגעו 4 טנקים ו-2 נושאי ברן




הקרב השני בנגבה - 12 ביולי 1948

ב-12 ביולי היה שיאו של המאמץ ההתקפי המצרי בקרבות 'עשרת הימים'. שני גדודי חי"ר מוגברים ביצעו התקפות הסחה נגד משלט עבדיס במזרח ומשלטי ג'וליס במערב ואילו הכוח העיקרי תקף את נגבה שבתווך. בכוח זה נכללו גדוד הרגלים ה-9, שתוגבר בפלוגת טנקים ופלוגת שריוניות ונעזר בסיוע ארטילרי ואווירי. כוונת המצרים היתה למנוע את התערבותם של כוחות ישראליים מבחוץ בקרב על נגבה, לתקוף את המשק ולחדור לתוכו ממזרח, ממערב ומצפון. לפי תוכנית זו נערכו סביב המשק שש פלוגות רגלים, מתוגברות בשריון ובנשק מסייע. עם שחר החלה הפגזת נגבה בתותחי 25 ליטראות והפצצה מן האוורי. שלוש שעות לאחר-מכן פתח גם השריון באש. בשעה 11:00 הגיעו הפלוגות המסתערות ממזרח וממערב. גל התוקפים הראשון הגיע עד 50 מ' מן הגדרות החיצוניות ונבלם. המצרים נסוגו להתארגנות מחדש. אחר-הצהריים שבו המצרים והסתערו בשנית. הפעם נבלמו ליד הגדר הפנימית, הממוקשת. עם רדת הערב השלימו עם מפלתם ונסוגו, בהשאירם בשדה רבים מהרוגיהם וכן טנק וכמה נושאי ברן


אבא קובנר כותב בדף קרבי על ההתקפה על נגבה

עשר שעות הסתער גדוד חיל רגלים. גל אחר גל! ונהדף. הטנקים התקרבו לקיבוץ, עם שעות הצהריים פעלו משטח הבאר של המשק. לפנות ערב זזו עמדות הנשק המסייע של האויב והתקרבו מכיוון
הרכס '113'. כל אותו זמן – שמונה שעות רציפות! – הפציצו מטוסי האויב במרוכז את כל מרחב נגבה. הפצצה והטרדה כזו מן האוויר עוד לא היתה מיום פרוץ המלחמה בארץ! וגל אחרי גל של חיל-הרגלים המסתער – נשבר, שותת דם נהדף אחורה. אבידות המצרים כבדות ביותר, בהרוגים, פצועים ובכלי רכב. כל ההתקפות נהדפו ונגבה איתנה עומדת – ותעמוד. לא יעבור הפולש. לא יעבור! והלב סמוך ובטוח: הפותחים בעמידהסטלינגרדית יזכו במהרה גם לקיום סטלינגרד! נגבאים, נגבאים! עיניכם האדומות עוד תחזינה במפנה הגדול, כי יבוא. - לעמוד! - נעמוד! מתוך דף קרבי - נגבגרד, 13.07.1948

Monday, August 21, 2006

Friday, August 11, 2006

צלם: אבישי בר-אל

יוסי גמזו

קַנְטָטַת נֶגְבָּה


תִּשְעָה-עָשָר בְּיוּלִי, שְנַת אַרְבָּעִים וּשְמוֹנֶה
בְּרֹאש מִגְדַּל-הַמַּיִם הַגֵּא וְהָעֵירֹם
מִבֵּין פִּצְעֵי הַמֶּלֶט, כְּבֵין קִרְעֵי כֻּתֹנֶת
נִתֶּכֶת תְּכֵלֶת קַיִץ בְּשֶמֶש הַדָּרוֹם


עָפָר שוֹתֵת מַתְוֶה עוֹד אֶת תְעָלוֹת-הַקֶּשֶר
הַבּוּנְקֶרִים עֲדַיִן מֻּכִּים כַּחַבּוּרוֹת
וְנֶגְבָּה הַמְּצֻלֶּקֶת
וְנֶגְבָּה הָעִקֶּשֶת
עוֹלָה מִן הַמַּחְפֹּרֶת, עוֹלָה מִן הַבּוֹרוֹת




שָבוּעַ קֹדֶם, טֶרֶם יָדְעוּ הָאַסְטְרָטֶגִים
הַאִם גָּמְרָה הִיא אֹמֶר לִהְיוֹת אוֹ לַחֲדֹל
וְהִיא עָמְדָה סוֹרֶרֶת, פְּצוּעָה אַךְ לֹא נִתֶּקֶת
בַּשְּנֵים-עָשָֹר בַּחֹדֶש, בַּסַּעַר הַגָּדוֹל


..הָיְתָה שָעָה שֶל בֹּקֶר וְהַפְּשִיטָה הֵחֵלָה
גְדוּדֵי מִצְרִים אִגְפּוּהָ, פּוֹלְטֵי חֵמָה וָאֵש
גְדוּד 9 – מִלְּפָנֶיהָ, וְהִיא כִּבְכַף-הַקֶּלַע
מִן הַמִּזְרָח – גְּדוּד 2
מִמַּעֲרָב – גְּדוּד 6


גְּדוּד 9: הָאַכְזָר וָעַז בֵּין כָּל גְּדוּדֵי מִצְרַיִם
שֶנִּצָּנִים מוּלוֹ הִיא כַּשֶֹּה אֶל מוּל פַּנְתֵּר
שֶעַל גִּבְעָה 69 עָט לְטוּש שִנַּיִם
שוֹקֵק כֻּלּוֹ לַטֶּרֶף, לִכְתֹּש וּלְכַתֵּר
שֶיִּתְרוֹנָהּ שֶל קְשִיחוּתוֹ גָלוּי כָּאן לְכָל עַיִן
בְּכָל מָקוֹם מִלְּבַד בְּנֶגְבָּה
הַקְּשוּחָה יוֹתֵר


גְּדוּד 6: גְּדוּדוֹ שֶל נַאצֶר, הָאַלְמוֹנִי עֲדַיִן

(קְצִין-מִבְצָעִים צָעִיר, מִבְּנֵי הַגַּ'מְעָה שֶל נָאגִיבּ)
וּשְלֹשֶת הַגְּדוּדִים, גְּדוּד 6, גְּדוּד 9 וּגְדוּד 2
קְרֵבִים מִשְּלֹשֶת עֶבְרֵיהֶם, שוֹצְפִים וְשוֹאֲגִים
לִסְגֹּר עַל נֶגְבָּה נְצוּרָה זוֹ חֶנֶק-מֶלְחָצַיִם
וְנֶגְבָּה – גוּף אִלֵּם, אֵין מֵשִיב אֵש וְאֵין מֵגִיב





וְאָז, בְּהִתְקָרְבָם לִמְטַחֲוֵי עֶשְֹרוֹת הַמֶּטֶר
וְאָז, בְּהִתְנַפְּלָם עַל תְּחוּם הַמִּינִימוּם הַצַּר
כְּרַעַם מִשָּמַיִם, מִחֶשְכַת כּוּכִים, מִסֵּתֶר
הַבּוּנְקֶרִים, פִּתְאֹם נִקְלָע הַצָּר אֶל הַמֵּצַר


פִּתְאֹם גּוֹבְרִים הַמְּעָטִים עַל הָרַבִּים, הַטִּיחַ
נִקְלָף אָמְנָם בְּאֵש הָאַרְטִילֶרְיָה הָעַרְבִית
אַךְ כְּבָר סוֹפֵג גָּלְיָת מִגְּדוֹת הַנִּילוּס בְּמַפְתִּיעַ
אֶת בְּרַד בַּלִּיסְטְרָאוֹת הַקֶּלַע שֶל נִינֵי דָּוִד




וְהוּא מֻכֶּה, מִלְּבַד בִּמְטַר-קְלִיעִים צָפוּף, בְּהֶלֶם
אֵיךְ נֶגְבָּה, שֶנִּדְמֶה הָיָה סוֹפְסוֹף כִּי נוֹאֲשָה
וְלֹא הֵשִיבָה אֵש כְּמוֹ נִתְקְפָה סוֹפִית בְּאֵלֶם
עַד שֶהָיוּ תוֹקְפֶיהָ כְּבָר בִּטְוַח מַטְּחֵי אִשָּה





אֵיךְ נֶגְבָּה זֹאת, בִּזְכוּת גוֹרֵם-הַהַפְתָּעָה, נֶחְלֶצֶת
לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ פֶּתַע בְּלִי רַחֵם אֶת חוֹב-הַדָּם
בְּמִין רִבִּית קְצוּצָה שֶאֶת שַחְצָנוּתוֹ קוֹצֶצֶת
בַּקְּרָב בּוֹ לֹא הַטַּנְק נִצֵּחַ, אֶלָּא הָאָדָם


אֵיךְ אֵיכוּתוֹ שֶל הַלּוֹחֵם עִם גַּב לַקִּיר גּוֹבֶרֶת
עַל כַּמּוּתָם שֶל הַפּוֹלְשִים וְשִכְלוּלֵי נִשְקָם
אֵיךְ בְּנִגּוּד לְכָל הֶגְיוֹן הָאֵש וְהָעוֹפֶרֶת
וּמַאַזְנֵי כֹּחוֹת מְאֹד בִּלְתִּי שָוִים – זֶה קָם




זֶה קָם וּמִתְגַּשֵּם כְּמִין פַנְטַזְיָה לֹא מוּבֶנֶת
שָעָה שֶבַּמִּזְרָח רוֹאֶה הַשַּחַר שֶהִוְרִיד
אֵיךְ מוּל עִירַק-סוּיְדָן, מַמָּש מִנֶּגֶד לַכַּוֶּנֶת
נֶחְשַֹף לַשֶּמֶש נִצְחוֹנָהּ שֶל סְטָלִינְגְּרָד עִבְרִית





מַחֲצִית הַגְּדוּד הָלְכָה שָם
אֲנִי עַצְמִי נִפְצַעְתִּי
כּוֹתֵב אָז עַבְּדֶל נַאצֶר בְּיוֹמָנוֹ, נִזְעָם
וְזֶה הָיָה מוּל טַנְקִים – בְּ"צֶ'כִים" וּבְ"תַ"תִים
וְזֶה הָיָה בִּפְגֹּעַ רִמּוֹן בְּגוּף זַחְלָ"ם





וְקֹדֶם, כֵּן, עוֹד קֹדֶם, בִּקְלֹט קַשָּר תִּשְדֹּרֶת
מֵחֲטִיבַת "גִּבְעָתִי": מֻתָּר לָכֶם לִנְטֹש,
אֲנַחְנוּ נַחְלִיפְכֶם כְּבָר. אֲנַחְנוּ – כְּתִגְבֹּרֶת
וּתְשוּבָתָהּ שֶל נֶגְבָּה – שָלוֹש מִלִּים. שָלוֹש
"אֲנַחְנוּ לֹא זָזִים!מַשְמָע: "שוּם אִיש לֹא יִתְפַּנֶּה
כָּל עוֹד נִשְאָר כַּדּוּר אֶחָד אֶצְלֵנוּ בַּקָּנֶה





וִימֵי הַקְּרָב הַפֶּרֶא... וְנֶגְבָּה שֶל עַצֶּבֶת
חֲמֵשֶת הֲרוּגֶיהָ. שִשָּה-עָשָר פְּצוּעִים
וְזֵכֶר יִ צְ חָ ק דּ וּ בְּ נ וֹ , לוֹחֵם, חָבֵר, אִיש-צֶוֶת
וּכְאֵב שֶאֵין תְּמוּרָה לוֹ וּגְמוּל וּפִצּוּיִים



וְקֵץ קְרָבוֹת הַנֶּגֶב וְהַדָּרוֹם. רוֹשֶמֶת
יָד בַּעֲלוֹן-הַמֶּשֶק, סְתָם כָּךְ, בֵּין שְאַר דְּבָרִים

בְּמִין פַּשְטוּת מָקַבְּרִית: "וּבְכֵן, לְעֵין הַשֶּמֶש
נוֹתְרוּ כָּאן עַל תִּלָּם עוֹד אֵ י-אֵ לֶּ ה חֲדָרִים


וְזֶהוּ זֶה: כָּעֵת הֵם יוֹצְאִים מִן הַמַּחְתֶּרֶת

קִבּוּצְנִיקִים שֶל בּוּנְקֶר, פָּנִים מְיֻסָּרוֹת
הַגּוֹחֲנוֹת עַל רֶפֶת אֲשֶר הָיְתָה לְטֶרֶף

עַל לוּל אֲשֶר נֻקַּב בִּפְגָזִים וּבִצְרוֹרוֹת




עַל חֲתִימָה שֶל דֶּשֶא שֶנֶּחְרְכָה עַד אֵפֶר
עַל קִיר בּוֹדֵד שֶמֵּאֲגַף-הַתִּינוֹקוֹת שָֹרַד
וּקְצָת מִזֶּה יַנְצִיחַ אַבָּא קוֹבְנֶר עֲלֵי סֵפֶר
וְנָתָן רַפָּפּוֹרְט בְּגוּש אַנְדַרְטָה שֶל אָרָד


וּשוּב בֵּין אִיבְּדִיס לְבֵין ג'וּלִיס תְּכֵלֶת שֶל שְמֵי קַיִץ
וְחוּץ מִן הַמִּגְדָּל הָרָם, נְקוּב-הַהַפְגָּזוֹת
(וּפֹה וָשָם – שְֹרִיד עֶצֶב לַח בְּזָוִיּוֹת הָעַיִן)
אֵין אוֹת כִּי סָעֲרָה כָּאן מִין הֵרוֹאִיקָה כָּזֹאת


רַק טְרַקְטוֹרִים בַּפַלְחָה וְצַמְּרוֹת מַטָּע בָּרוּחַ
וּפִּירוּאֶטִים לְבָּלֶט בִּמְחוֹל הַמַּמְטֵרוֹת
וְסָב עִם נֶכֶד מַעֲלִים אֶת כָּל הַלֹּא-שָכוּחַ
בְּאוֹב הַזִּכְרוֹנוֹת מִדּוֹר רִאשוֹן לִשְאַר דּוֹרוֹת


..תִּשְעָה-עָשָר בְּיוּלִי שֶל שְנַת אַלְפַּיִם שְמוֹנֶה
בְּרֹאש מִגְדַּל-הַמַּיִם הַגֵּא וְהָעֵירֹם
נִשְקָף לוֹ רֹאש-שֵֹיבָה שֶל וֶטֶרָאן סוֹקֵר בְּעֹנֶג
אֶת קִבּוּצוֹ הַמִּתְלַבְלֵב בְּשֶמֶש הַדָּרוֹם


וְהוּא זוֹכֵר בְּשֶקֶט אֶת תְּעָלוֹת-הַקֶּשֶר
וּבּוּנְקֶרִים שֶל פַּעַם, מֻכִּים כַּחַבּוּרוֹת
וְנֶגְבָּה הַמְּצֻלֶּקֶת
וְנֶגְבָּה הָעִקֶּשֶת
עוֹלָה אֶל מוּל פָּנָיו מִן הַכּוּכִים וְהַבּוֹרוֹת


וְהוּא רוֹאֶה: עוֹד כָּאן הוּא
וְזֶהוּ: אוֹתָהּ נֶגְבָּה, וּבְכָל זֹאת: כֹּה שוֹנָה
וְהִיא אֵלָיו לוֹחֶשֶת: כֵּן, שְנֵינוּ קְצָת זָקַנּוּ
שִשִּים שָנָה, חַבִּיבִּי... כֵּן, כְּבָר שִשִּים שָנָה


-"שְטֻיּוֹת, הוּא סָח, "טִפְּשוֹנֶת, אֲנִי זָקַנְתִּי בֶּטַח
אַךְ אַתְּ – אַ-נוּ תַבִּיטִי: יָפִית עַד הֶפְקֵרוּת
אֲבָל מִיָּד הוּא חָש כִּי לֶחְיוֹ לַחָה לְפֶתַע
וּכְדֵי שֶלֹּא לָתֵת לוֹ לַלֵּב לִנְהֹג חֵרוּת
כְּבָר מִישֶּהוּ לְמַטָּה קוֹרֵא לוֹ מִן הַפֶּתַח
לָרֶדֶת – אוֹטוֹטוֹ – לִישִיבַת הַמַּזְכִּירוּת


וְהוּא יוֹרֵד בְּשֶקֶט
אַךְ מַשֶּהוּ עוֹלֶה בּוֹ
מִין גַּאֲוָה כְּבוּשָה שֶהֵד-קוֹלָהּ בּוֹ לֹא נָדַם
כָּזֹאת שֶּעַם שָלֵם מֵאָז עֵינֵי פְּלִיאָה תוֹלֶה בּוֹ
בְּצֶדֶק, כִּי בָּרוּר הֲרֵי כַּיּוֹם לְכָל אָדָם
שֶהוּא וּבְנֵי דּוֹרוֹ וְעֹז-רוּחוֹ הַלֹּא-נִדְלֶה בּוֹ
הִרְוִיחוּ כָּל טִפָּה שֶבָּהּ בִּמְזֻמָּנִים שֶל דָּם

וְחֵרֶף כָּל צַלְּקוֹת הַקְּרָב הוּא שָב וּמִתְעַנֵּג בָּהּ
עַל סוֹד אֱמֶת הִיסְטוֹרִית זוֹ שֶמַּזְכִּירָה סָבִיב
עַד מַה חָבִים כֻּלָּנוּ כָּאן חוֹב-אַדִּירִים לְנֶגְבָּה
שֶאִלְמָלֵהִי לֹא הָיְתָה כַּיּוֹם גַּם תֵּל-אָבִיב

Sunday, July 30, 2006


חיל האוויר
בח"א
טייסת
19 /01/2004
כ"ה טבת תשס"ד
אל: כל מאן דבעי


הנדון:המלצה לחוויה בלתי נשכחת עם מאיר מינדל

במסגרת שירותי בטייסת קרב בתל-נוף ביצענו סיור בן יום שלם עם מאיר מינדל


מסגרת הסיור

א. 35 חיילים - חוגרים/ קצינים טייסים
ב. מסע מרתק בעקבות קרבות חטיבת גבעתי באזור מצודת יואב והסביבה
ג. מורשת חיל האוויר במלחמת העצמאות - בלימת הצבא המצרי בגשר עד הלום
ד. סיפורי גבורה של חיילים "פשוטים" כ"גדולים" במלחמה

התרשמות
א. במסגרת שירותי בטייסת עברתי מספר לא קטן של ימי מורשת והרצאות.ללא ספק,זו הייתה המרשימה מכולן ,וזו לא דעה פרטית
ב. ידע אישי,שליטה בפרטים וחשוב מכך יכולת העברה מצוינת של הנושא גרמה גם לחיילים שמעולם לא שמעו על סיפורי מלחמת העצמאות, להיות מרותקים
ג. יום סיור זה השאיר חותם על הרבה חיילים וקצינים בטייסת, וזאת הודות למאיר


סיכום
א. חוויה בלתי נשכחת עם הרבה מידע ,שלא מקבלים דרך ספרות פורמאלית
ב. ממליץ בחום "להשתמש" במאיר ובידע העצום שלו,יכולת העברת החומר שלו וכן הנכונות
הגדולה שלו לתרום ולתת מעבר
ג. תודה.

דן ב
סרן