Thursday, July 12, 2007

יום העלייה לנגבה ביולי 1939. החומה והמגדל
עומדים הכן


ביום 12 ביולי 1939, באור השחר העולה, נראו עשרות דמויות עמלניות אצות-רצות עם דליי חצץ, קרשים, חבלים ויתדות. מבצע בניית החומה והמגדל בנגבה היה בעיצומו, כשכל איש ואישה יודעים את תפקידם. יוסף רוכל (אבידר), מפקד המבצע, לא היה צריך כלל להאיץ את האנשים. ההתרגשות בשל הקמת הנקודה אחזה בכולם, שכן לא בכל יום מתגשם חלום. חלום זה חלמו הנערים עוד בפולין הרחוקה, שממנה עלו בשנת 1933, וגם בהכשרה, בראשון לציון. כבר בגיל שתים-עשרי, כאשר הצטרפו לתנועת "השומר הצעיר", האמינו שיום זה יבוא והיישוב ייבנה

אימון נשק בשנת 1939


מיד כשעלו על הקרקע - הגיעה הודעה מיוסף וייץ: "צאו מיד לפתוח את התלם הראשון והפגינו את הבעלות על האדמה". נחמן לוברני יצא לחרוש את חלקת 260 הדונם, שהקרן הקיימת רכשה בעבור נגבה משני סוחרי קרקעות מגדרה: יואב צוקרמן ובן אחיו עשהאל

D2 הטרקטור

דרס בשרשראותיו את האדמה החרבה, וסכיני המחרשה פילחו אותה. לפתע הבחין נחמן בערבי, שעמד בדרכו של הטרקטור וחסם אותה. נחמן בלם את הטרקטור וירד להידבר עם הערבי, שצעק אליו בקולי קולות: "רוח, רוח מן הון!" (לך, לך מכאן). הוא טען שהאדמה שייכת למשפחתו מדורי דורות. אמר לו נחמן: "תראה, האדמה הזאת שייכת עתה לנגבה, יש מסמכים, יש ניירות ...", הפסיקו הערבי: "זאת אדמתי, וחלאס!". נחמן חזר לנקודה ושם קראו לסוחר הקרקעות יואב צוקרמן. הוא הגיע, שמע בעיון את הסיפור והלך לשוחח עם הערבי. שתה איתו כמה ספלוני קפה, ולאחר שעות מספר הוציא את המסמכים המוכיחים כי שמונה שנים קודם לכן רכש את החלקה מן הבעלים, הוריו של הערבי הזועם מבית עפה. לאחר עיון מדוקדק בניירות נתרצה הערבי ואמר: "לא אריב אתך, חווג'ה. אך הרי על האדמה שלי השחתתם את היבול, וכיצד אפרנס את משפחתי?". אמר לו צוקרמן: "צודק אתה", ופיצה אותו בכסף של הסוכנות. נחמן המשיך בחריש, ולאחר כמה מאות מטרים – ערבי צעיר נוסף עומד בדרכו. שוב הייתה תקרית, שוב שולמו פיצויים, הטרקטור המשיך בחריש והפגנת הבעלות על אדמות נגבה נסתיימה ללא נפגעים וללא גאולת דם

ילדי עירק סוואידן השכנים מארחים את קבוצת 'סלע' מנגבה


עוד לפני ליל העלייה על הקרקע (בין ה-11 ל-12 ביולי 1939) היה ברור לכול, כי ללא מים אין סיכוי לשרוד או לקיים משק חקלאי באזור יבש זה. על כן, מדי בוקר נסעה משאית עם מכל מים ריק לבאר שליד באר טוביה וחזרה עם מכל מלא מים ששימשו לשתייה. המשאית נסעה על דרך עפר, בסמוך לכמה כפרים ערביים עד לבאר טוביה, שהייתה במרחק של כ-13 קילומטר מצפון לנגבה. כך היה גם ב-31 לאוגוסט, כארבעים יום לאחר העלייה על הקרקע. באותו בוקר עמד הצופה על המגדל ועקב במשקפתו אחר המשאית, שהלכה והתרחקה. לפתע נשמעה התפוצצות איומה ועשן כבד כיסה את האוטו. החברים התחילו לרוץ כאחוזי תזזית, ומשהגיעו למשאית העשנה, נתגלה לעיניהם מראה מזעזע: גרשון רוגוז'ינסקי, הנהג, היה פצוע קשה ואברם שק, הנוטר, היה מת. עוד שני חברים התפתלו מכאבים ופציעתם הייתה קשה. בדרך-לא-דרך הצליחו חברי נגבה ההמומים להעביר את הפצועים לרחובות, אך גרשון נפטר. באותו יום נטמנו שני החללים הראשונים של הקיבוץ. הלקח הראשון שנלמד: הוחלט על סלילת דרך מג'וליס, "סולינג", שקשה יהיה למקשה בעתיד. הלקח השני: להקדים את בנייתו של מגדל מבטון, ובאביב 1940 החלו בבנייה.

Monday, July 9, 2007


הקרב הראשון בנגבה - 2 ביוני 1948

קרבתה של נגבה אל צומת עיראק סוויידאן הניעה את מצרים לתקוף את היישוב, כדי למנוע את ניתוקו של כביש מג'דל – בית ג'יברין, עורק התחבורה החיוני שלהם. נגבה שכנה בשטח שנשלט ממספר גבעות שבסביבתה, בעיקר ממצודת משטרת עיראק סוויידאן שהייתה בידי חיילים מצרים. ב-2.6.48 התקדמו שלושה טורי שריון מן המשטרה לעבר המשק בחיפוי הפגזה כבדה והפצצה מן האוויר. סמוך לשעה 07:00 הגיעו שבעה טנקים אל הקטע הדרומי-המערבי של קו ההגנה על המשק. אחד הטנקים עלה על העמדה, אך הותקף על-ידי המגינים ונסוג. שני טנקים אחרים נפגעו ממוקשים. תוך כדי ההתקפה נפתחה על המצרים אש מכיוון בלתי צפוי: יחידת ג'יפים של חטיבת 'הנגב', שהוזעקה על-ידי מח"ט 'גבעתי', הופיעה באגף ופתחה באש מקלעים. באותו זמן לערך הופעל גם תותח 25 ליטראות מכפר ורבורג נגד בניין המשטרה והכוחות המרוכזים סביבו. הפגיעות בכלי השריון והאיום המפתיע על אגפם הביאו לנסיגת המצרים. אבידות המגינים היו 8 הרוגים ו-11 פצועים. אבידות המצרים – כ-100, וכן נפגעו 4 טנקים ו-2 נושאי ברן




הקרב השני בנגבה - 12 ביולי 1948

ב-12 ביולי היה שיאו של המאמץ ההתקפי המצרי בקרבות 'עשרת הימים'. שני גדודי חי"ר מוגברים ביצעו התקפות הסחה נגד משלט עבדיס במזרח ומשלטי ג'וליס במערב ואילו הכוח העיקרי תקף את נגבה שבתווך. בכוח זה נכללו גדוד הרגלים ה-9, שתוגבר בפלוגת טנקים ופלוגת שריוניות ונעזר בסיוע ארטילרי ואווירי. כוונת המצרים היתה למנוע את התערבותם של כוחות ישראליים מבחוץ בקרב על נגבה, לתקוף את המשק ולחדור לתוכו ממזרח, ממערב ומצפון. לפי תוכנית זו נערכו סביב המשק שש פלוגות רגלים, מתוגברות בשריון ובנשק מסייע. עם שחר החלה הפגזת נגבה בתותחי 25 ליטראות והפצצה מן האוורי. שלוש שעות לאחר-מכן פתח גם השריון באש. בשעה 11:00 הגיעו הפלוגות המסתערות ממזרח וממערב. גל התוקפים הראשון הגיע עד 50 מ' מן הגדרות החיצוניות ונבלם. המצרים נסוגו להתארגנות מחדש. אחר-הצהריים שבו המצרים והסתערו בשנית. הפעם נבלמו ליד הגדר הפנימית, הממוקשת. עם רדת הערב השלימו עם מפלתם ונסוגו, בהשאירם בשדה רבים מהרוגיהם וכן טנק וכמה נושאי ברן


אבא קובנר כותב בדף קרבי על ההתקפה על נגבה

עשר שעות הסתער גדוד חיל רגלים. גל אחר גל! ונהדף. הטנקים התקרבו לקיבוץ, עם שעות הצהריים פעלו משטח הבאר של המשק. לפנות ערב זזו עמדות הנשק המסייע של האויב והתקרבו מכיוון
הרכס '113'. כל אותו זמן – שמונה שעות רציפות! – הפציצו מטוסי האויב במרוכז את כל מרחב נגבה. הפצצה והטרדה כזו מן האוויר עוד לא היתה מיום פרוץ המלחמה בארץ! וגל אחרי גל של חיל-הרגלים המסתער – נשבר, שותת דם נהדף אחורה. אבידות המצרים כבדות ביותר, בהרוגים, פצועים ובכלי רכב. כל ההתקפות נהדפו ונגבה איתנה עומדת – ותעמוד. לא יעבור הפולש. לא יעבור! והלב סמוך ובטוח: הפותחים בעמידהסטלינגרדית יזכו במהרה גם לקיום סטלינגרד! נגבאים, נגבאים! עיניכם האדומות עוד תחזינה במפנה הגדול, כי יבוא. - לעמוד! - נעמוד! מתוך דף קרבי - נגבגרד, 13.07.1948